מינוי חדש לשר בית הסוהר

מינוי חדש לשר בית הסוהר

"ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר... ויהי שם בבית הסהר. ויהי ה' את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר..." (לט,כ-כא).

למי שייך בית הסוהר הזה

היה זה בית הסוהר שתחת מרותו של

שר הטבחים, דהיינו פוטיפר (לט,א), כמו שכתוב "ויתן אתם [שר המשקים ושר האופים]במשמר בית שר הטבחים אל בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם. ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם" (מ,ג-ד). לפי תרגומו של אונקלוס את המילים "שר הטבחים" במשמעות של שר הממונה על ההוצאה להורג הדברים מובנים מאד, שבודאי לשר כזה יש בית סוהר.

אם כן, לכאורה קשה מה שכתוב לאחר שנכנס יוסף לבור "ויתן חנו בעיני שר בית הסהר. ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירים אשר בבית הסהר... אין שר בית הסהר..." (לט,כא-כג), מיהו שר בית הסוהר? בפשטות זהו שר הטבחים שהרי הוא הממונה על בית הסוהר כמו שאמרנו לעיל, וזהו פוטיפר, ואם כן קשה מה שכתוב שיוסף מצא חן בעיני שר בית הסוהר, הרי יוסף כבר מצא חן בעיני פוטיפר עד שכעס עליו?

ושמא נאמר ש"שר בית הסוהר" זהו האחראי על בית הסוהר והוא כפוף לשר הטבחים - פוטיפר, דחוק לומר כך, ממה שכתוב "ויפקד שר הטבחים את יוסף אתם[שר המשקים ושר האופים]וישרת אתם..."(מ,ד), דהיינו שר הטבחים ציוה אותו עליהם, ולעיל כתוב ששר בית הסוהר (לט,כב) מינה את יוסף על האנשים שבתוך בית הסוהר, ואם כן משמע ששר הטבחים ושר בית הסוהר זה אותו איש [אפשר לדחות בדוחק, ששר הטבחים הוצרך בעצמו להתערב כיוון שמדובר בשרים חשובים].

ואם נאמר, שיוסף מצא חן בעיני פוטיפר פעם שניה, לא משמע כך, אלא משמע שזו הפעם הראשונה שהוא מוצא חן בעיניו, שהרי לא כתוב "שנית" או מילה אחרת שתרמוז לכך, וכן קשה כיצד יתכן שיוסף ימצא חן בעיניו לאחר מה שעולל לו עם אשתו לכאורה? [יש דעות שפוטיפר לא האמין לאשתו ורק בגלל מעמדו היה חייב להתנהג כך, ולפי דעות אלו, קושיה זו מיושבת].

מתי פוטיפר הסתרס

ישנה שאלה נוספת שנדונה באחרונים (הובאה לראשונה ברמב"ן לט,יט), שהתשובה עליה תוכל לעזור לנו בהבהרת התמונה השלמה. בפרשת מקץ כתוב שיוסף התחתן עם אסנת בת פוטיפרע כהן און (מא,מה), וזו לשון רש"י "פוטיפרע - הוא פוטיפר, ונקרא פוטיפרע על שנסתרס מאליו לפי שחמד את יוסף למשכב זכר" (שם). ומקשים חלק מהפרשנים (רמב"ן ועוד) מרש"י אחר בפרשת וישב (לט,יט) וזו לשונו "ויהי כשמוע אדוניו - בשעת תשמיש אמרה לו [לפוטיפר], וזהו שאמרה כדברים האלה עשה לי עבדך, עניני תשמיש כאלה", דהיינו שפוטיפר שימש מטתו עם אשתו ואם כן לא נסתרס.

נלע"ד בעזה"י להסביר את כל הדברים על פי דיוק נוסף – אף על פי שפוטיפר ופוטיפרע הם אותו אדם, מכל מקום פוטיפר נקרא שר הטבחים ואילו פוטיפרע נקרא פעמיים כהן און [עיין ברש"י מז,כב שכהן און הוא מלשון גדולה]. מסתבר לפיכך, ששינוי השם היה מלווה בשינוי בתפקיד. כלומר, כאשר פוטיפר הסתרס ונקרא פוטיפרע הוא עזב את משרתו כשר הטבחים ומונה לכהן און, אולי מפני הבושה ואולי משום שהסריסים אכזריים (שופטים, הל' סנהדרין פ"ב הל"ג; סנהדרין לו: ברש"י) ולא ראוי שיהיו אחראים על הריגת אנשים והכנסתם לבתי כלא.

מתי הסתרס פוטיפר? לפי השאלה שפתחנו בה צריך לומר, שפוטיפר נסתרס לאחר ששימש מטתו עם אשתו והיא העלילה על יוסף. בעיתוי זה יש היגיון רב והוא, שהסירוס נבע כתוצאה מהכנסתו של יוסף לכלא וכתוצאה מכך לא היתה פת בסלו של פוטיפר ואז הרגיש ביתר שאת את חמדתו - תאותו החולנית, ורק אז התמנה לכהן און. ממילא יוצא, שפרק זמן קצר לאחר שנכנס יוסף לבור, נתמנה שר חדש לתפקיד שר הטבחים ושר בית הסוהר, ולכן כתבה התורה שיוסף מצא חן בעיני שר בית הסוהר ושר הטבחים החדש שבא אחרי פוטיפר. וזה מה שכתוב "ויהי שם בבית הסהר..." (לט,כ), דהיינו שיוסף היה פרק זמן בבית הסוהר ורק אחרי זמן זה מצא חן בעיני שר בית הסוהר, וזמן זה הוא הזמן עד שהתחלף שר בית הסוהר.

אם כנים דברינו, הרי שיבואר לנו דיוק נוסף בפסוקים. "ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר..." (מ,כ). מדוע התורה כותבת "אדני יוסף" הרי עליו דובר בפסוק הקודם וברור שכוונת התורה אליו? ומדוע התורה הוסיפה "[אדני] יוסף" ולא הסתפקה ב"אדניו" כפי שקראה לפוטיפר בפסוקים הקודמים? לפי דברינו התשובה היא, על מנת לרמוז לנו שמכאן ואילך פוטיפר הוא רק אדוני יוסף ולא שר הטבחים עקב הסתרסותו.

מנין למדו חז"ל שפוטיפר הסתרס

כל הסברנו עד כה הוא לשיטת רש"י אשר למד שפוטיפר הסתרס מהמילה "פוטיפרע" על פי הגמרא בסוטה (יג:) וזו לשונה "ויקנהו פוטיפר סריס פרעה - אמר רב שקנאו לעצמו, בא גבריאל ופירעו, מעיקרא כתיב פוטיפר, ולבסוף פוטיפרע". מהגמרא בסוטה עולה, שמשמעות המילה "סריס" איננה אדם שנסתרס ולכן היא לא דורשת ממילה זו שפוטיפר נסתרס, כמו שדרש מדרש רבה.

אבל לפי מדרש רבה הלומד שפוטיפר הסתרס מהמילה "סריס" והוא נקרא כך כאשר יוסף ירד למצרים, אם כן, על כרחנו כבר אז היה פוטיפר סריס, וחוזרת השאלה כיצד אמרה אשת פוטיפר "כדברים האלה" אם בעלה היה סריס? לפי מדרש רבה תרוצו של הרמב"ן מתבקש וזו לשונו "ואני תמה כי אדוני יוסף סריס היה, ואשתו בנעוריו נשאה, והם דרשו (בראשית רבה פ"ו,ג) סריס פרעה, מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקדוש ברוך הוא בגופו... ואפשר שרצו לפרש כדברים האלה, עניני תשמיש בגלוי ערוה ומשמוש ידים, לא תשמיש ממש" (לט,יט). [מדברי הרמב"ן עולה, שההבנה היותר פשוטה היא שהכוונה לתשמיש ממש].

כנראה שמדרש רבה דורש את "פוטיפרע" כמו שכתוב במדרש רבה עצמו במקום אחר(פפ"ו) וזו לשונו "פוטיפר - הוא פוטיפרע, פוטיפר שהיה מפטם פרים לעבודה זרה, פוטיפרע שהיה פוער עצמו לעבודה זרה", או כמו מדרש הבאור כתב יד (הובא ב"תורה שלמה" עמוד תתתשנו) וזו לשונו "באו על אמו שני אנשים אחד שמו פוטי ואחד שמו פרע ונתעברה אמו משניהם לפיכך קראו אותו בשם אבותיו".

אונקלוס ותרגום יונתן חולקים על מדרש רבה וסוברים כמו הגמרא בסוטה, וזו לשון הרמב"ן "על שני סריסיו - היו אלה השרים שניהם סריסים כי היו שרי המשקים והאופים גם בבית הנשים אשר למלך, והמלכים יסרסו אותם. ודעת אונקלוס כי סריסים שרים וגדולים, אמר בפוטיפר (לעיל לז לו) רבא דפרעה, ועל תרין רברבנוהי, וכן תרגם יונתן (מ"ב כ יח) והיו סריסים בהיכל מלך בבל" (מ,ב).

נלע"ד בעזה"י שהרמב"ן בתחילת דבריו תירץ שאלה על מדרש רבה: כיצד דרשו חז"ל שפוטיפר נסתרס עקב תאותו ליוסף מהמילה "סריס", הרי גם על שר המשקים ושר האופים נאמר שהיו סריסים אף על גב שלא הכירו את יוסף? תירץ הרמב"ן: את שר המשקים ואת שר האופים סירסו משום שהיו נמצאים גם בבית הנשים של פרעה, לעומת שר הטבחים, שתפקידו היה להוציא להורג (עיין אונקלוס) ולא היה כלל בבית הנשים, ולכן לא היה צריך להיות סריס אילולא היה חומד ביוסף למשכב.

ent:8.5?  i@g ?b :14.0pt;mso-line-height-rule:exactly;tab-stops:13.85pt 20.95pt center 420.7pt; direction:rtl;unicode-bidi:embed'>נלע"ד בעזה"י הסבר נוסף לכך שדברי יעקב עוררו את קנאת האחים ולא השקיטו אותה: האחים ידעו את הכלל "שאין חלום בלא דברים בטלים", ואם כן, אמנם רחל לא תשתחוה ליוסף אבל שאר החלום יתגשם, ומכיוון שהבינו מדבריו של אביהם שיש משמעות לחלומות של יוסף התחילו לקנא בו.

וכיצד יעקב לא חשש שבניו יודעים כלל זה? יתכן שיעקב ידע שהוא לא לימד כלל זה לבניו, אלא שהם למדו זאת מיוסף או שחשבו כך מדעתם. מכל מקום, כל ענין יוסף ואחיו הרי זה מגלגולי ההשגחה העליונה שדאגה לכך שיוסף ירד למצרים ויציל את משפחתו ואת שאר האנושות, והיא דאגה שיעקב בנסיון לשכך את הקנאה, אדרבא, יגרום להגדלתה על מנת שהאחים ימכרו את יוסף למצרים.

 

תכסיסו החכם של יעקב [הסבר שלישי]

יתכן הסבר נוסף: ליעקב היה תכסיס מבריק כיצד לשכך את השנאה. יעקב ידע שאחי יוסף שונאים אותו משום שהם חושבים שיוסף חלם חלומות אלו מכיוון ששאיפתו הוא לשלוט עליהם, והוא חשש שאם יגיד שזה אינו נכון אלא זו כמין נבואה שתתקיים בהמשך הם לא יאמינו לו ויחשבו שהוא רק רוצה לגונן על יוסף על מנת שלא ישנאו אותו, ולכן עשה יעקב בערמה ואמר ליוסף את מה שציטטנו לעיל על פי רש"י, על מנת שהאחים מתוך ידיעתם את הכלל שאין חלום בלא דברים בטלים יבינו מתוך דבריו שהחלומות של יוסף לא נבעו מרצונו להשתרר עליהם וממחשבותיו על כך במשך כל היום, אלא שחלומות אלו הם כעין נבואה ויוסף לא "אשם" בכך שהוא חולם עליהם ולכן הם לא צריכים לשנוא אותו.

מדוע בחר יעקב בדרך זו של ערמה לומר להם שאלו חלומות של נבואה? כיוון שרק כך אחי יוסף לא יחשבו שיעקב מנסה לגונן על יוסף ולא מתכוון באמת שיוסף לא חושב על שלטון עליהם. כאשר אחי יוסף שמעו את דברי יעקב, כך הם חשבו: "אבינו רוצה שנחשוב שחלומות אלו הם דברים בטלים כיוון שרחל מתה, אבל הרי אנו יודעים שאין חלום בלא דברים בטלים, ואם כן, הרי שהחלומות יתקיימו ואלו הם חלומות של נבואה, ולכן אין לנו סיבה לשנא את יוסף, כיון שאין הוא אשם בחלימת חלומות כאלו".

אבל באמת יעקב ידע שבניו יודעים את הכלל הנ"ל, והוא בכוונה תחילה אמר להם דברים אלו על מנת שיחשבו שהחלומות הם חלומות נבואה ולא ישנאו את יוסף, וכך לא יחשדו בו שהוא רק מנסה לגונן על יוסף.

למרות שיעקב ידע שיש חשש שהם יקנאו ביוסף, הוא העדיף שהם יקנאו בו מאשר שישנאו אותו. לפי פרוש זה, אכן תכסיסו של יעקב הצליח ושנאתם של אחי יוסף עקב החלומות נרגעה והיא הפכה להיות רק קנאה. ובאמת שיקול זה היה נכון, ויתכן שאם אחי יוסף היו שונאים אותו ולא רק מקנאים בו היו הורגים אותו ולא מוכרים אותו לישמעאלים, ורק משום שקנאו בו ולא שנאו אותו מכרו אותו לישמעאלים מתוך כוונה שלא יתקיימו החלומות.

אמנם פרוש זה קשה מלשונו של רש"י הנכתב לעיל, שכתב "שלא יקנאוהו", ולפי פרוש זה מטרת יעקב היתה למנוע שנאה ולא קנאה. עקב קושיה זו צריך עיון באמיתתו של פרוש זה.